נאור הוא מתנדב אמיץ ובחור אמיץ שמתאמן כבר כמה חודשים לריצת מרתון, 42 ק"מ. צילמנו את השיעור הראשון בוידאו ולפניכם התוצאות בשני חלקים. מי שצריך עוד קווץ' קטן בשביל להשתכנע, מוזמן לקרוא את אימון גופני: מדוע כדאי ללמוד את עקרונות שיטת אלכסנדר? (מתוך ספרו של מלקולם באלק "Master the Art of Running").

חלק א': 17 דקות

חלק ב': 17 דקות

תודתי נתונה לתמר עדי על השימוש בסטודיו צ'אנדרה יוגה וכמובן לנאור על ההקרבה חסרת הפשרות באימון ומול המצלמות. שיהיה בהצלחה.

בקרוב: שיעור מספר 2, והפעם אנחנו יוצאים לאיצטדיון. והכל מול המצלמות.

אליל הריצה: מייקל ג'ונסון

– יואב.

There is Muse within us all, which must be kissed and brought to life. The String in you which vibrates and resounds. When you feel that, you're alive. You are present in your own life. The Creative Presence of Man.

– Jon Roar Bjorkvold

יש בתוך כל אחד מאיתנו מוזה, אשר חובה לנשוק לה ולהעיר אותה לחיים. המיתר בתוכך, אשר רוטט ומשמיע קול. כאשר אתה מרגיש בכך, אתה חי. אתה נוכח בתוך חייך. הנוכחות היצירתית של האדם.

– ג'ון רור ביורקוולד

הסרט הבא טוב מדי בשביל שאתאר אותו במילים. ובכל זאת, מה שיש בתוכו מציג באופן מדהים ומדויק את מה שקרה לנו – החברה המערבית, בהקשר לגופנו, לעומת מה שהיה לנו שנולדנו. הוא משתמש באפריקה ככלי להמחיש את מה שהיה לנו ואיבדנו. אני לא יודע אם יוצרי הסרט הכירו את פ.מ. אלכסנדר, אבל מענה לבעיה שנוצרה עקב הניתוק שלנו מגופנו, מעצמנו, מהקצב הפנימי של כל אחד ואחד מאיתנו, מענה אחד, מגיע בדמות השיטה של מר אלכסנדר. לראות ולהתרגש.

– יואב.

שלום רב.

רציתי להציע לכם את שרותיי כמתווך: בינכם לבין הגוף שלכם.

בזמן האחרון אנחנו מאוד מתלהבים מכל מה שקורה בתוך המסכים שלנו, קצת כמו ילדים בחנות ממתקים.

אם תשבו פעם ברכבת מול עולים חדשים ממדינות נשכחות, כאלו שבאו מן העבר, מן העולם הלא מפותח, וטרם הסתגלו, תיווכחו בעצמכם:
גאוותם וכבודם בגופם ולא בתוך המכשיר הסלולרי אשר בידם. וזה נראה טוב – אין מה לעשות.

ההתלהבות מובילה אותנו לשכוח מהדבר הישן והטוב, זה שהיה פה לפני האייפון, ואפילו לפני הדיסקט. הגוף שלנו.

אני לא מדבר רק על "יציבה" או "ישיבה נכונה" או "להיות זקוף". אני מדבר על חלוקת האנרגיה שלנו, חלוקת הקשב שלנו, היכולת שלנו לנהל את הגוף בצורה יעילה יותר, בריאה יותר ונכונה יותר.אני מדבר על החזרת הגוף והאדם למרכז.

הגירויים מתוך המסכים כל כך רבים וחזקים עבורנו, טרם הסתגלנו. הם מפציצים אותנו. כל מסך הכי פשוט מכיל עשרות או מאות גירויים במכה אחת.

ישנם גם גירויים אחרים: שמגיעים אלינו מתוך הגוף שלנו, אבל לרוב אנו לא פנויים בשביל להבחין בהם.

אלו מסרים בעלי חשיבות: הם מודיעים לנו מה טוב ומה פחות, מתי להמשיך ומתי להפסיק. הזמן עובר, ואנו לא יודעים מה קורה בתוך גופנו. עד שנמאס לו לגוף, ובמקום לדבר הוא מתחיל לצעוק: כאבים. לחצים. דיסקים. דלקות. חוסר נשימה.

אני מציע לכם את היכולת והידע לדבר. עם הגוף שלכם, עם עצמכם.

אם תדברו עם הגוף שלכם תדעו, בעצמכם, מה טוב בשבילו, ולא תצטרכו מומחה שיגיד לכם מה טוב בשבילכם.

אם תדברו עם הגוף שלכם, תוכלו להבין מה אתם עושים שגורם לכם לכאבים, ותוכלו להפסיק לעשות את זה.
כך בעצם תוכלו להבין מה עושה לגוף שלכם טוב, ולהמשיך לעשות זה – עד אינסוף.

אם תדברו עם הגוף שלכם, תוכלו להבין את ההבדל בין יציבה ויציבות.

אם תדברו עם הגוף שלכם, הוא ידבר איתכם בחזרה, ותופתעו לגלות כמה יש לו להגיד.

אז כל מי ששמע פעם על שיטת אלכסנדר ורצה לנסות – מוזמן.
כל מי שנמאס לו לחיות עם כאבים מציקים כבר חודשים או שנים – מוזמן.
כל מי שיושב שעות מול מחשב – מוזמן.
וכל מי שרוצה להתחיל לדבר עם הגוף שלו – מוזמן.

לרשותכם שלוש דרכים להענות להזמנה:

1. ייעוץ בסביבת העבודה: להזמין אותי בחזרה, אליכם למשרד או לבית, להראות לי את סביבת העבודה שלכם ולקבל ייעוץ כפול:
ארגונומי (חיצוני – סידור אופטימלי של סביבת העבודה)
וגופני (פנימי – כמה מילים בסיסיות בשיחה עם הגוף – מול המחשב).
עלות פגישת ייעוץ (60 דקות) – באזור בנימינה או ת"א – 180 ש"ח כולל מע"מ.

2. מפגשי מבוא: להגיע לאחד ממפגשי המבוא המעשיים שאני עורך בעין שמר ("מקום בזמן").
3-4 משתתפים, שעה וחצי.
כל אחד והלפטופ שלו מול שולחן בחלל משותף (גם מחשבים נייחים לא מקופחים).
כל אחד מקבל את הטיפים המתאימים לו וכולם מקשיבים.
אם תרצו להזמין מפגש או סדרת מפגשי מבוא במקום עבודה אי שם במרכז  - אין זו אגדה.
עלות למשתתף – 70 ש"ח.

3. שיעורים פרטיים: לצאת מהקונטקסט הממוחשב, וללמוד את השפה אצלי בסטודיו, על נקי. הדרך הקלאסית והמעמיקה.

בתל-אביב: דיזנגוף 190, מרכז גוף במחשבה.
בבנימינה: החורש 28.

יואב טלר – מורה לשיטת אלכסנדר.

מדריך כושר, כדורסלן ואיש הייטק בדימוס.

מלמד במרכז "גוף במחשבה" בת"א.

מלמד בבנימינה, זכרון יעקב, פרדס חנה והסביבה.

תודה.

–

0544-757110 yoav@yoavtaler.com
מורה ::  שיטת אלכסנדר | גוף במחשבה

אנחנו יושבים רוב היום. חלפו להן התקופות בהן כולנו עבדנו עם כל הגוף, תחת השמש הקופחת. מזמן.
לבעלי לב חלש: בתחילת המאמר אני מדבר על הדברים הרעים, אח"כ האופטימיות נכנסת.

על מה אנחנו יושבים?

הבחור בתמונה יושב על הגב שלו. יותר ספציפית אפשר לומר שהוא יושב על חוליה אחת או שתיים; ובין חוליות ישנם דיסקים. מימין - מה שנראה במבט רנטגני: החוליות לוחצות על הדיסקים – הדיסקים לוחצים על חוט השדרה והעצבים.

הדבר הנעים למראה למעלה הוא פריצת דיסק: מצב קיצוני בו לחץ מתמשך או פתאומי גורם לנוזל מתוך הדיסק (בלבן-אפור) ללחוץ על העצב (בסגול) אשר יוצא מתוך חוט השדרה. גם לפני המצב הקיצוני הנ"ל ישנם כאבים – ואיזה מזל שיש – כאבים הם אזהרה מבורכת של הגוף לפני משבר גדול יותר. לחץ של הדיסק על העצב, טרם פריצה, יגרום לכאבים, לעיתים עזים מאוד. כמו כן יכול לגרום הלחץ לנימולים או כאבים באיברים אליהם מגיע העצב – כמו הרגליים לדוגמא.

הדרך הטובה: על מה צריך לשבת?

הבחורה בתמונה יושבת על הדבר הנכון: עצמות הישיבה. שני שפיצים בתחתית האגן אשר נועדו לקבל את משקל הגוף ולהעביר אותו למשטח עליו יושבים. חוליות הגב התחתון שלה נראות כמתואר בצד ימין – אחת מעל השנייה, כבר לא מקופלות.

איך יוצרים את השינוי?

מי מכם שיצליחו לשנות את צורת הישיבה בכוחות עצמם – הרוויחו. אם אתם מסוגלים לשבת כמו הגברת בתמונה – מצבכם לא רע. העניין המרכזי שעליכם להקדיש אליו תשומת לב – הוא תשומת לב. מדוע? מפני שאתם רגילים לשבת על הגב התחתון שלכם ב"אוטומט" – זהו הרגל. שינוי הרגלים מתחיל באמצעות תשומת לב לגוף, או במילים אחרות – מודעות.
אם אתם מתקשים לשבת כמו הגברת בתמונה – נסו להגביה את הכסא ולא לנעול את הגב. הנחיות לגבי גובה כסא מתאים תמצאו כאן. אם בכל זאת קשה לכם לשנות את אופן הישיבה שלכם, אני ממליץ לפנות לאיש מקצוע בתחום – אני אחד מהם כמובן ואפשר לפנות אלי כאן, גם לשאלות או בירורים. זכרו כי הדבר שכיח ביותר ומאפיין כיום חלק ניכר מהאוכלוסיה.

מדוע לפנות לאיש מקצוע?

משום שהשינוי המכני-חיצוני של צורת הישיבה או מה שקרוי "יציבה נכונה" בישיבה, אינו מחזיק מעמד בלי הבסיס: הדינמיקה הפנימית. זהו החלק החי של העניין, אשר מקנה לאדם יציבות ומתקשר באופן הדוק למערכת הנשימה. גם במצבים סטטיים כמו ישיבה, אנחנו לא אמורים לקפוא, והדינמיקה הפנימית שואפת להמשיך לפעול. ואני מפרט:
אדם שיושב על הגב שלו, בדומה לאיש בתמונה הראשונה, רגיל להישען על העצמות. משמעות העניין היא – שאותה מערכת שאיפשרה לו לעמוד על שתי רגלים כשהיה זב-חוטם, לא נושאת בנטל והיא חלשה. לא מדובר רק בשרירים, אלא בכל המערכות הרלבנטיות – שרירים לא עובדים לבד.
אם ניקח את האיש ונעביר אותו לישיבה "נכונה", רוב הסיכוים שהוא לא יחזיק מעמד ויקרוס שוב. האיש אינו יודע כיצד להפעיל את המערכת הפנימית בגוף לצרכי התרוממות ועושה זאת בעזרת שרירים גדולים אשר מחזיקים אותו נוקשה, זקוף ו"ישר" – אך לזמן קצר בלבד. כל ניסיון "לשבת ישר" באמצעות שרירים חיצוניים (להם אנו סוגדים דרך המראות בחדרי הכושר ובפרסומות) – נידון לכישלון ואפילו לנזק.
מאידך, הפעלת התמיכה הפנימית תאפשר לו לשבת, לעמוד, ללכת, לרוץ ולעשות כל דבר אחר – מבלי לקרוס, ולאורך זמן. קשה ללמוד להפעיל אותה לבד ללא ניסיון קודם, אבל היא משנה ובונה את הגוף ואת האדם בכל פעולותיו ונותנת אוטונומיה לכל אדם על גופו.

לתיאום פגישת מבוא: מסלול שיקומי לגמילה מכאבי גב – יואב 0544-757110 או בדף יצירת קשר.

קריאה נוספת:
ייעוץ גופני בסביבת העבודה
תוכנית אימונים: 18 שבועות
אימון גופני: מדוע כדאי ללמוד את עקרונות שיטת אלכסנדר?
גוף האדם בעידן הדיגיטלי

ניצן היא תלמידה ותיקה אשר חשקה נפשה לרכב ברחבי העיר על זוג אופניים – בגוף בריא ונטול מכאובים. נפגשנו בחנות אופניים גדולה בתל-אביב והתחלנו למדוד אופניים כאילו היו זוגות מכנסיים. לאחר כ-10 זוגות, הגענו לזוג הנכסף. להלן סיכום הממצאים לטובתכם, רוכב או רוכבת יקרים:

1. אופניים בישיבה אנכית עדיפים על אופניים בהישענות קדימה.

זאת משום שבהישענות קדימה קורים שני דברים:
א. צריך להסתכל לפנים: לכן נוצר כיווץ רציני בעורף והראש נלחץ לתוך עמוד השדרה. לא טוב לדיסקים ולחוליות.
ב. משקל הגו נופל קדימה, על הכידון. אצל רוב הרוכבים זה יתבטא בהמון לחץ על מפרקי כף היד, על הכתפיים, השכמות והצוואר. כולם ביחד. המפרקים האמורים לא נועדו לשאת את משקל הגוף.
לעומת זאת, בישיבה "זקופה" מאונכת לקרקע – העומס לא נופל קדימה אלא מתנקז דרך עמוד השדרה אל עצמות הישיבה ואל המושב – וכל הדרך מהצוואר ועד לכפות הידיים יכולה להיות משוחררת יותר.

אופני מרוץ: הישענות קדימה על הכידון - מבט לפנים - עורף מכווץ - ראש לוחץ לתוך עמוד השדרה

דוגמן הבית בישיבה אנכית: העומס מתנקז למושב

יושבת בהישענות לפנים: המון מתח באזור הכתפיים והצוואר.

2. גודל האופניים מותאם לגודל הגוף.

גודל מרכב מתאים מצריך מספר כיוונונים כדי להגיע למצב אופטימלי – עיקר ההבדל הוא במרחק בין הגלגלים וההתאמה שלו לאורך הגפיים של הרוכב. מאידך, אופניים קטנות מדי או גדולות מדי יכריחו אתכם לפצות על הפער בברזל בעזרת רקמה עדינה יותר – הגוף שלכם. לא מומלץ, במיוחד לא לאורך זמן.

3.  התאמת הכידון לרוכב.

חשבו על זרועותיכם כעל שני צינורות מים אשר יוצאים מהגוף. בכל צינור שלושה מפרקים אשר שואפים לאפשר את זרימת המים לקצה – מפגש כף היד עם הכידון. ישנם שלושה תנאים לזרימת המים בצינורות – וכולם צריכים להתרחש במקביל:

א. כף היד תופסת את הכידון כמו שתינוק תופס לכם את האצבע:

אחיזה טובה.

ב. מפרק כף היד מאפשר המשכיות בין האמה לכף היד – קצת כמו לתת אגרוף. מים שעוצרים במפרק ולא מתנקזים עד לכידון – יגרמו לבעיות במפרק.

רציפות: קו ישר בין האמה לכף היד

ג. המרפקים והזרועות לא לוחצים לתוך הגוף.

הזרועות לא לוחצות לתוך הגוף.

שלושת התנאים הנ"ל יכולים להתקיים עם כידון ישר או מעוקל.

• לאנשים גבוהים עדיף לרוב כידון ישר, משום שכידון מעוקל יקשה עליהם למלא את כל התנאים ביחד – המים יתקעו בצינור איפשהו. לרוב, א' ו-ב' יקלקלו את ג', או להפך.
• בחלק מהאופניים בעלות הכידון המעוקל יש אפשרות לכוונון כפול: למעלה-למטה וקדימה-אחורה. הכוונון יכול לעשות את ההבדל – במיוחד קדימה ואחורה.
  

  כידון מעוקל.

4. סוג וגובה המושב.

א. גובה המושב צריך לאפשר לכם לשבת על עצמות הישיבה כך שהגב חופשי ואינו נמשך כלפי מטה – במיוחד בזמן שרגל אחת גבוהה יותר מהשנייה. אנשי המקצוע בחנויות נוהגים לומר שאצבעות כף הרגל צריכות לגעת ברצפה ולא כל הכף.
ב. המושב צריך להיות נוח – כזה שאפשר לשבת עליו.

מרכיבים טכניים וכספיים נוספים כגון משקל האופניים, איכות הבלמים וכו', אני משאיר לדיון בקרב אנשי האופניים.

הערת סיום: אני יודע, גם באופני הרים וגם באופני מרוץ נשענים קדימה. זהו מחיר התחרותיות אני מניח – אופן הרכיבה על כלים אלו מאתגר מאוד את גוף האדם (שלא לומר מזיק) – במיוחד באופני מרוץ – בדיוק מאותן סיבות שמניתי קודם. למי מכם שרוצה ליסוע על אופניים ממקום למקום בשלווה ולא מחפש אוירודינמיות או קפיצות באוויר – ישנם כיום מספר דגמים לא מבוטל אשר מציע את הדרך האנכית לרכיבה על אופניים, ולא רק לבנות.

חג שמח.

קטע שתרגמתי מתוך ספרו של מלקולם באלק "Master The Art Of Running". באלק הוא מורה לשיטת אלכסנדר אשר בא מעולם הריצה וחזר אליו כדי לעזור לחבריו בפארק, במסלול ובחוף הים לצמצם נזקים ולשפר את אפקטיביות הריצה שלהם. עקרונות אלו רלבנטיים לכל מי שרוצה לדעת מה מייחד את השיטה:

1. אוניברסליות

   עקרונות השיטה ניתנים ליישום בכל מקום ובכל זמן. הם אינם דורשים ציוד או עזרה מיוחדים. ניתן ורצוי ליישם את העקרונות לפני אימון, תוך כדי אימון ולאחריו.

2. אוטונומיה

   בדומה לשפה, ברגע שלומדים את העקרונות וכיצד ליישם אותם, ניתן להפיק מהם תועלת ולעשות איתם ככל העולה על רוחנו.

3. המקור לבעיות

   עקרונות השיטה עוסקים במקור לבעיות ולא רק בסימפטומים. מתוקף כך הם יכולים לעזור גם בתחומים אחרים של החיים – כחלק מתהליך שיפור כללי ומתמשך.

4. איזון וקואורדינציה

   מקצה שיפורים באיזון ובקואורדינציה מוביל לתנועה יעילה יותר והפחתת מאמצים מיותרים. כך ניתן להפנות את האנרגיה שלנו לכיוונים המועילים ביותר.

5. מניעת פציעות

   פיתוח יכולת הקשבה למסרים ששולח אלינו הגוף מאפשר למתאמן להפחית מאמץ מופרז: לפני שציוץ קטן הופך לפציעה מטרידה.

6. יכולת הבחירה

   ישנן דרכים רבות להתאמן. מתאמנים חכמים יודעים להתאים את אופי האימון שלהם לגופם. שיפור האיזון, הקואורדינציה והמודעות נותנים למתאמן אופציות נוספות באימון ומאפשרים הסתגלות קלה יותר לתנאים ולנסיבות האימון.

    

– שיטת אלכסנדר ניתנת ליישום גם בתוך ריצה: ספר מומלץ לכל מי שמעוניין לשפר את אופן הריצה שלו.

עוד חומר:

בשיעור המצולם שערכתי עם נאור – מתאמן לריצת מרתון.

לפני כמספר שנים הוכשרתי כמורה לשיטת אלכסנדר במרכז "גוף במחשבה" בתל-אביב. לאחר תקופת התעמקות בהרגלים הגופניים-מחשבתיים של עצמי, הבנתי כיצד להראות לאנשים אחרים את הרגליהם שלהם, וללמד אותם כיצד לשפר את מצבם – בעצמם. המטרה בתהליך תמיד הייתה ותישאר לעזור לאדם לקחת אחריות על גופו, או בעצם, על עצמו. המורה מלווה ומכוון אותו.

לפני כחצי שנה הגיעה אלי ר', בחורה הסובלת מפגיעות בעמוד השדרה עקב תאונת דרכים אותה עברה בצעירותה. כבר במפגש הראשון הבהרתי לה כי אין בכוונתי או ביכולתי לחולל ניסים ו"לתקן" אותה. הסברתי, כי אני בסה"כ מורה אשר מציג בפניה אפשרויות לתפקוד גופני טוב יותר, אשר נחבאות מפניה. ר' הסתקרנה, ויצאנו לדרך.

במרוצת הזמן גילינו, היא ואני, כי ישנם דברים לא מעטים, חלקם טריוויאליים לחלוטין, אשר ניתנים לשינוי ושיפור. דוגמא אחת בולטת הייתה מקל ההליכה. פעולה יומיומית כה נפוצה עבור אדם בעל מגבלות – תרמה רבות למתח ולכאבים בכל מפרקי הזרוע, בכתפיים ובצוואר, ולמעשה יצרה שרשרת התרחשויות בעייתית בכל הגוף. משך שנים ביקרה ר' במכוני שיקום שונים, פרטיים וציבוריים, אך מעולם לא לימדו אותה איך להשתמש במקל הליכה. נשמע טריוויאלי – אבל בעצם לא: לדוגמא, אף אחד לא סיפר לה שהמקל שלה ארוך מדי; עד שקיצרנו אותו, היא הסתובבה שנים עם כתף, צוואר ושכמה דחוסים ולחוצים.
לי היה ברור שמקל ההליכה הוא שער כניסה מעולה לתוך עולם ההרגלים והצרכים היומיומיים של ר'. חבר של ממש הוא בשבילה. כשהתבוננו באופן ההליכה שלה עם המקל היה ברור, גם לה, שהיא נשענת בכל כובד משקלה על הזרוע האומללה – ומה הפלא שהיא סובלת מכאבים איומים? בעוד הרופאים תרים אחר מיקרובים בעדשת המיקרוסקופ, ר' התרגלה לכאב. הם לא מצאו כלום.
המסקנה מכל העניין הייתה, כי ר' "הולכת על היד". זאת למרות שיד לא אמורה לתפקד כמו רגל או כמו גב. היא בסך הכל יד – אחת מארבע גפיים אשר משרתות אותנו בחיים ולא אמורות להוות מרכז יציבות או כובד. אז מעבר לקיצור המקל, למדה ועודנה לומדת ר' כיצד לשנות את מערכת האיזונים בגוף. במילים אחרות, כיצד להשתמש בגו כמרכז הכובד והאיזון, ברגליים כרגליים ולהפחית משמעותית את העומס מידה הימנית. ראוי לציין שעקב הפגיעה בעמוד השדרה, ידה השנייה אינה מתפקדת כראוי ולכן בכל מקרה, יד אחת תישא בעומס רב יותר; אבל אין צורך בעומס כה גדול. כלל לא.

זו רק דוגמא אחת לשלל תובנות ומסקנות גופניות אליהן הגענו יחדיו. בנוסף ראינו כי אפשר לשפר את אופן ההליכה, את אופן השכיבה או התנועה במיטה, את הישיבה עם או בלי מחשב ובעתיד בטח נתייחס לגוף בזמן נהיגה. ההרגלים הישנים והמוכרים במצבים אלו, יצרו מתחים מיותרים בגוף. תהליך הגמילה מהרגלים אלו הופך את המגמה: הפחתת העומס, ובטווח הארוך – שינוי אשר מחלחל לתחומים רבים בחיים.

אבל הדבר המהותי ביותר שמאפשר לנו להתקדם הוא מה שמכונה בלעז Spirit. המפגש בין האופי, המוטיבציה וכוח הרצון של ר' ובין הצורך שלי להעביר את הידע, יצרו מערכת יחסים פורה אשר מניחה בצד את ההתעסקות ב"נכות" או ברחמים עצמיים. תמיד אמרתי לר', שזה בכלל לא חשוב מה מצבו של התלמיד. מה שחשוב הוא ה-mindset שלו, הגישה והאופי. אין זה אומר, חלילה, שמזלזלים בבעיותיו של אדם; להפך, כבודן של הבעיות במקומן מונח. אבל כדי ליצור התקדמות, צריך להניח אותן לרגע בצד ולתת הזדמנות למשהו חדש להגיע לקדמת הבמה. האדם הכי "בריא" יכול להיתקל בבעיה קטנה, להיתקע איתה שנים ולהפוך אותה לענקית אך ורק כי כולו מרוכז ב"בעיה" ובמסכנותו; לעומתו, יכול להיות אדם חולה או בעל מגבלה קשה אשר יתקדם פלאים בזכות השאיפה הנכונה.

אותי מעניינים אלו שמניחים את הבעיה לרגע בצד, באופן מנומס, ומוכנים להרים את הראש ולהתקדם. התקדמות היא דבר יחסי וזה כל מה שחשוב. אין ענייני סטטוס או השוואה למישהו אחר – כל אחד מול עצמו, בענייניו ובקצב שלו. מצידי, ההתעסקות בבעיה של התלמיד היא עניינית בלבד. לאן מתקדמים מכאן? איפה אפשר להשתפר? אני מאמין שאצל אנשים רבים ניתן למצוא מקום לצמיחה ולו הקטן ביותר.

הרשו לי לצטט מתוך ספר הסמוראים החביב עלי:

It is said that Master Yagyu once remarked, "I do not know the way to defeat others, but the way to defeat myself. " Throughout your life advance daily, becoming more skillful than yesterday, more skillful than today. This is never-ending.

מאסטר יאגו פעם אמר, "אינני יודע את הדרך להביס אחרים, אלא רק את הדרך להביס את עצמי."
לכל אורך חייך, התקדם יום-יום, הופך למיומן יותר מאתמול, מיומן יותר מהיום. דבר זה הוא אינסופי.

— Hagakure: The Way Of The Samurai

כיום, ר' מסתובבת בעולם עם אוטונומיה חדשה על גופה ודיאלוג יומיומי חדש ומעניין עם עצמה. בכל שבוע, אנו נפגשים בביתה והיא מספרת לי על דברים חדשים שהבינה והבחינה. כל זאת מתוך הבנה טובה יותר של המתרחש בקרבה, היכולת להבחין באפשרויות הבחירה השונות וכמובן – לבחור באחת מהן – אם תרצה בכך. במה תבחר ר'? זה כבר העסק שלה.

——

אם את/ה מוצא את עצמך פה בפנים – או אם את/ה מעוניין לארגן הרצאה בנושא — אשמח:
יואב טלר 0544-757110 או בדף יצירת קשר.

ספר מעניין על חייו של האיש, מה שהוא אף פעם לא רצה שידעו. אלכסנדר, כידוע, נפטר בשנת 55, ומאז הפך למיני-מיתוס, מה שמאפשר לממשיכי דרכו לעשות בו כבשלהם…

נראה משעמם נכון? אז בתוך העיצוב הסגול הבנאלי הנ"ל, מסתתר אחד הספרים החריפים, בועטי המוסכמות וחסרי הפשרות ביותר שקראתי בנושא: אוסף רשימותיו של פטריק מקדונלד, תלמידו של אלכסנדר, איש מצחיק וחד כתער. מומלץ מאוד, לא לבעלי לב חלש.

"הספר" של פ.מ. אלכסנדר. הבהיר ביותר, בשל ומובן. מומלץ מאוד כספר ראשון על השיטה. פרקי הספר מתארים מקרים אמיתיים של תלמידיו, וכיצד הצליח האיש לעזור לכל אחד. ממחישים בצורה פרקטית  (עד כמה שאפשר בעזרת מילים) את עקרונות השיטה.

ספרו של מייקל גלב, אדם שהתחיל בשיטת אלכסנדר לפני הרבה שנים, והיום הוא סופר ומאמן מצליח ביותר.

ספרו השלישי של אלכסנדר, למיטיבי לכת. לא הכרתי (עדיין) אדם שקרא אותו מכריכה לכריכה ברציפות, זאת משום שלדעתי, ככה לא קוראים את ספריו של האיש. אלא – פותחים את הספר באופן רנדומלי, אי-שם, וקוראים כמה עמודים. עד החודש הבא. או שנה הבאה. כל פסקה אצל האיש אומרת הכל. בפסקה הבאה, הוא אומר את הכל שוב – אבל מזווית אחרת. זן מערבי לכל דבר ועניין.

מה בין אקולוגיה והגוף שלנו?

אקולוגיה: ענף בביולוגיה החוקר את יחסי הגומלין בין האורגניזמים השונים כמו גם בין כל אחד מהם לסביבה הדוממת…השם "אקולוגיה" הוצע ע"י המדען הקל ונגזר מהמילה היוונית "אויקוס" = בית.

מתוך ויקיפדיה.

אז אקולוגיה זה לא בהכרח כדור הארץ, מחזור או יערות גשם, אלא "תורת הבית" במובן הביולוגי – בית גידול. כל סביבה שניתן לתחום אותה בצורה ברורה היא בית גידול – ובמקרה שלנו כל אחד מאיתנו הוא בית גידול בפני עצמו, תחום באמצעות האיבר הכי גדול בגוף: העור. מתחת לעור יש לנו שרירים, עצמות, צינורות שמובילים כל מיני דברים ממקום למקום, בתי מלאכה שעושים כל מיני דברים וכמובן – מרכזי ניהול ובקרה.

על גוף האדם כיחידה אקולוגית ניתן לדבר במונחים שודאי מוכרים לכולנו: צריכה, חסכון וחלוקת משאבים.
"הוליסטי" היא מילה פופולרית מדי בימינו, כמעט כמו שיר בגלגל"צ. אבל המשמעות מאחוריה חשובה יותר מהכל: "שלם". התיחסות לגוף כיחידה אקולוגית אחת, ולא כשרירים או עצמות מסוימות, מאפיינת כל מיני שיטות [עדיין] אלטרנטיביות, וביניהן שיטת אלכסנדר.

ימינו כבני אדם מערביים מלאים במחשוב, חיבוריות (connectivity) ובעיקר האצה דרמטית בקצב זרימת האינפורמציה. עקב כך – החיים שלנו מהירים ולוחצים אותנו לעמוד בקצב של המכונה. היום יותר מאי פעם, יש צורך רציני בהתייחסות למערכת האקולוגית הגופנית של כל אחד ואחד מאיתנו. למה? כי קצב הגוף איטי הרבה יותר מקצב המכונה ומאידך, במוח שלנו יש חלקים שמצליחים לרוץ איתה ביחד. פער ענק נוצר בין הגוף לבין המוח והשלכותיו קטסטרופליות, למי שלא מוכן להפוך לחתיכת מוח עם כמה אצבעות:

אקולוגית, זה מצבנו הגופני:

• חלוקת האנרגיה והתפקידים בגופנו רחוקה כבר מזמן מדרך הטבע.
• אנחנו משתמשים בכמויות אנרגיה מופרזות כדי לבצע פעולות פשוטות.
• אנו מביאים את עצמנו להתשה גופנית או נפשית עקב שליטת הסביבה בנו, או במילים אחרות – חוסר עמוד השדרה שלנו, ואנו לא מודעים לגבולות הזמן הנכונים עבורנו.
• תפקודים ויכולות גופניות שהיו לנו, נזנחו או נזנחות לטובת פעילויות מונוטוניות שנמשכות שעות על גבי שעות.

בקיצור, לא משהו. ועכשיו מילה לגבי מודעות. מי שיגיד, — "טוב, אז אני אעשה מלא ספורט מעכשיו. כל יום שעתיים." — אין בעיה. אבל רוב הזמן, קורים דברים אחרים. בהנחה שספורט היה פותר את הבעיה, אין לרובנו זמן לעשות ספורט כל היום, שלא לומר פעם ביום. בזמן שאנו עסוקים בדברים אחרים, והמוח שלנו טרוד, הגוף לרוב ימצא במצב "אוטומט". באוטומט, אין מודעות שפועלת בתוך הגוף. אז תשאלו – אז מה? אולי באוטומט הכל עובד יופי? למה לי להתעסק עם זה?
ובכן, המצב הוא כזה שהאוטומט הגופני שלנו לא עושה לרובנו טוב. מה שפעם היה "טבעי" ועבד בהרמוניה מושלמת, ללא מחשבה או התערבות, נעלם לנו בגיל שנתיים בערך. אנחנו מאמצים הרגלים מזיקים שמדרדרים את המצב הגופני שלנו אט אט. חריגים לכלל ניתן למצוא בתרבויות שבטיות "לא מפותחות" באפריקה, במזרח וכו'. מדי פעם צץ איזה יוצא דופן גם אצלנו במערב.

אחרי שירדתי עלינו קשות הגיעה הזמן לאופטימיות.
מודעות, היא הכלי שלנו לתקשר עם הגוף בעידן הנוכחי. מי שלא מוכן להיכנע ללחץ החיצוני ומעוניין ליצור חוזק פנימי, יכול לשנות את האיזון של המערכת שלו. איזון חדש יכתיב לסביבה תנאים אשר מתאימים לו (או לה). באמצעות תקשורת מודעת עם הגוף, אנו מסוגלים להתייחס לכל אחד מן האלמנטים האקולוגיים של בית הגידול שלנו:

• הפחתת צריכת האנרגיה הגופנית.
• ייעול תהליכים גופניים: תנועה, נשימה, אכילה, דיבור וכל השאר.
• עבודה מול מנוחה והתאוששות ממאמץ בזמן המתאים.
• חלוקת תפקידים ואנרגיה טובים יותר.

והדבר המהותי ביותר: פיתוח קואורדינציה שקיימת בתוכנו, כזו שמחברת אותנו לגוף – בשלמותו.

– יואב.

כן! אפשר לשנות לשולחנות את הגובה! ואפילו רצוי לפעמים. כמה דירות להשכרה ראיתם עם מטבח בגובה של אנשי ליליפוט? אני ראיתי לא מעט. כאילו שהגובה הממוצע לפני 30 שנה היה מטר-ארבעים. אז עם שולחנות – אותו סיפור. יש גובה סטנדרטי של שולחנות, אל תשאלו אותי מה הוא כי זה לא חשוב. מה שכן חשוב לעומת זאת, הוא העובדה שגובה השולחן הסטנדרטי שלכם נקבע לפי סטטיסטיקה – לפי ממוצע – ומה לעשות, אנחנו לא תמיד מתאימים לממוצע. אישה בגובה 1.70 מ', שיושבת ליד שולחן סטנדרטי, מקטינה את עצמה בשביל להתאים את עצמה לסביבת העבודה שלה, והיא עושה את זה בלי לדעת בכלל.

אז הטיפ הוא כזה: גובה השולחן צריך להיקבע קודם כל לפי גובה האדם שיושב לידו, ובנוסף על-פי הרגלי הישיבה שלו. ככל שהיושב גבוה יותר, השולחן גבוה יותר. יש אינספור טבלאות בנושא אשר נותנות התאמה בין גובה האדם לגובה השולחן. חשוב לזכור שגם זו סטטיסטיקה, ובסופו של דבר הפתרון הטוב ביותר הוא התיחסות אישית לאדם והרגליו. אם לדוגמא, השולחן נוגע לכם בירכיים, או קרוב אליהם מאוד, סביר להניח שצריך להגביה אותו.

כמה שעות בפוטושופ, קצת אנטומיה, והצלחתי לבנות דוגמן פרסומות אמריקאי טיפוסי מחדש. והנה התוצאה:

צד ימין: כסא, שולחן ומסך נמוכים מדי, כל הגוף נוזל למטה. חלל הבטן (באדום) מכווץ ודחוס. צד שמאל: הכל מוגבה וחלל הבטן (בכחול) מקבל הרבה יותר מקום. לחצו על התמונה כדי לראות בגדול!

אזהרה: הנמכת הכסא היא פתרון רע בדרך כלל! אמנם קשה יותר להרים את השולחן בכמה סנטימטרים, אבל משתלם. הנמכה מוגזמת של הכסא משמעותה התאמת האדם לסביבת עבודה לקויה, במקום להתאים את הסביבה לאדם. השלכותיה יכולים להיות כאבי גב ועומס מוגזם על מפרקי הרגליים.

איך עושים את זה? הגבהת שולחן הכי קלה בשולחנות מתכווננים, אבל לרובנו אין כאלו. לכן אפשר:

• להניח תוספות גובה מתחת לרגלי השולחן, או
• להניח משטח עזר מגביה על פני המשטח.

רוב ההגבהות שתצטרכו לעשות אינן יותר מכמה סנטימטרים.
הנמכת שולחן? קצת יותר בעייתי. תנסרו אותו, או שתמצאו שולחן אחר.

סדרת הטיפים המלאה:

הגוף מול המחשב, טיפ מספר 1: רגליים על הקרקע
הגוף מול המחשב, טיפ מספר 2: גובה הכסא
הגוף מול המחשב, טיפ מספר 3: עצמות הישיבה
הגוף מול המחשב, טיפ מספר 4: גובה השולחן

והדבר האמיתי:

ייעוץ גופני בסביבת העבודה

– יואב.