שיטת אלכסנדר
שיטת אלכסנדר הגיעה לעולם בתחילת המאה ה-20 והיא קרויה על שם פרדריק מתיאס אלכסנדר – ההוגה והמפתח שלה משך קרוב ל-60 שנה. השיטה נותנת כלים להתפתחות האדם 
השלם תוך כדי הדגשת השימוש בגוף כשער הכניסה לתהליך למידה אשר מחלחל לכל תחומי החיים. בלב שיטתו של אלכסנדר עומד העיקרון של גירוי ותגובה: כל החיים שלנו למעשה מורכבים מגירויים, חיצוניים (סביבתיים) ופנימיים, ואופן התגובה שלנו לגירויים הללו משפיע רבות על צורת החיים שלנו ואיכותם. במילים אחרות, הרבה נמצא בידיים שלנו. זוהי בעצם האחריות האישית של כל אחד ואחד מאיתנו; שכלולה והעצמתה היא המנוע שמקדם אותנו ואליו מכוונים בלימוד השיטה.
אדם שלומד לראות את המרווח שבין גירויים יומיומיים לבין התגובות שלו אליהן, הוא אדם שמפתח חופש בחירה: החופש לבחור בין תגובה כזו, תגובה אחרת או חוסר תגובה. אין זה משנה אם מדובר בדברים הקטנים ביותר או הגדולים ביותר. ובדרך כלל מתחילים בקטנים:
עם כל הכבוד למילים גבוהות-גבוהות, תחילת הלימוד של השיטה אינו עוסק בפילוסופיה העמוקה. קודם לומדים אות, אח"כ מילה ואח"כ משפט: באמצעות פעולות גופניות יסודיות ושגרתיות לומד האדם את דינמיקת ה"גירוי-תגובה" האישית שלו. כל אדם וגוון ההרגלים האופייני לו. 'הרגלים' לצורך העניין, הם אוסף גדול של תגובות לסיטואציות (גירויים) שהתרגלנו לייצר אותן באופן אוטומטי לאורך השנים. אוסף התגובות הנ"ל מופיע אצלנו בגוף ובמחשבה ולמעשה בכל תחום של חיינו. העלאת המודעות להרגלים בזמן השיעור, בקונטקסט של "גירוי מול תגובה", יחד עם למידה של בלימת התגובה ההרגלית ושילוב תגובה חדשה במערכת, מעירה בתוך האדם את היכולת ליצור שינוי בחיי היום-יום, לאט לאט.
ובמילים פשוטות…
לקחתי לי למטרה להסיר כמה שכבות מסתורין ואי-ידיעה מעל השיטה הזו, שאיכשהו עם השנים הפכה להיות נחלתם של קבוצת אנשים קטנה למדי. לטעמי, חבל. אפשר לקחת את העבודה הזו לכל מיני מקומות: ספורט, פילוסופיה, בריאות, רפואה אלטרנטיבית ואפילו ניו אייג'. מכאן בא כוחה. אך אליה וקוץ בה, אם אתה כללי מדי אף אחד לא מבין אותך. אז עכשיו, הסבר פשוט הישר ללב הרייטינג:
מורה לשיטת אלכסנדר תפקידו לראות, להראות ולהנחות.
לראות: את הרגליו של התלמיד.
להראות: לתלמיד את ההרגלים של עצמו.
להנחות: את התלמיד בדרך ה"גמילה" מההרגל.
למה גמילה? מה רע בהרגלים שלי?
ההרגלים שנדבר עליהם בתחילת הדרך יהיו בדרך כלל גופניים מאוד ופשוטים מאוד. לדוגמא, בכל פעם שאתה מתכופף להרים את הילד שלך אתה עשוי:
- לקפל את הבטן והגב:
הבטן והגב מרכיבים את הגו, Torso באנגלית. הגו לא אמור להיות ישר, אם ככה סיפרו לכם; הוא איבר אלסטי אשר נועד לתנועה הרמונית. הרמונית? רובנו שכחנו מה פירוש המילה, אי שם בגיל שלוש, ואימצנו לעצמנו לאורך השנים כמה מקומות באזור הגב והבטן בהם אנו משתמשים כדי להתכופף. בזמן שאנחנו מתכופפים במקומות הללו, אנו למעשה מנסים ליצור מפרק במקום בו הוא לא קיים. כך נוצרת סתירה בין הטבעי להרגלי-אנושי. השלכות הסתירה הזו הן רבות, ויום אחד הגוף מתריע בפנינו שנמאס לו מסטירות – וכואב.
החלופה לעניין כרוכה בלימוד של המקומות הנכונים לקיפול: המפרקים. הבטן והגב לא הופכים לחתיכת עץ נוקשה אלא לומדים לתפקד כמקשה אחת אלסטית, אשר אינה נחלקת לשתיים בזמן כיפוף. - לנעול חזק את הברכיים אחורה:
ברכיים הן תחנת עבודה חשובה ביותר בפאזל המכונה "גוף האדם". מפרק שתנועתו פשוטה באופן יחסי לוקה בתפקוד מינימלי וסובל מהמון מתח. אם תעצרו לרגע, תעמדו על הרגליים ותפנו את תשומת הלב לאחורי הברכיים, אולי תוכלו להבחין בלחץ של הברך לאחור; על אחת כמה וכמה כשתרצו להתכופף. דוגמא קלאסית של מתח מיותר אשר ניתן לשחרור בעזרת הלימוד המתאים. ברכיים משוחררות יוצרות דינמיקה הפוכה: הן משתחררות לפנים ועוזרת לעשות הכל באופן קל יותר ומחובר לקרקע. לאחר מספר שנים של לימוד ועבודה עצמית, תלמידים רבים מצליחים להבחין בקשר הקיים בין הברכיים ובין שאר הגוף, ויודעים כיצד להשתמש בברכיים לטובת כל השאר.
"בעיות" ברכיים, לסובלים מביניכם, הן לרוב "שבירת כלים" לאחר שנים של מתח הרגלי – "בעיות" עם גרשיים מפני שרובכם לא חולים. כן, מדי פעם נקרעת רצועה או נעלם לו סחוס ויש צורך בסכין המנתחים. הפיכת ה"בעיה" או גרוע מכך ה"מחלה" – ל"מצב" – ללא שיפוט חולני כזה או אחר, מאפשרת לראש שלנו להשתחרר מקונספציות חולניות מיותרות ולהתחיל להעביר את האחריות על הברך מהרופא או המומחה – אלינו. אנחנו נמצאים איתה כל היום – לא הוא. הרופא עוזר איפה שאנחנו לא יכולים – אבל אנחנו יכולים לעזור לעצמנו הרבה יותר מה שנדמה לנו. וככל שנדע לעזור לעצמנו יותר – כך נצטרך אותו פחות. - לכווץ את הצוואר וללחוץ את הראש לתוך עמוד השדרה:
הצוואר הוא אחד הצינורות החשובים בגוף, מוביל אין ספור חומרים ממרכז השליטה שלנו לגוף המבצע – הגו והגפיים. לא צריך יותר ממחשבה הגיונית כדי להבין שלחץ מתמשך על הצינור הזה – הוא דבר שעדיף לנו בלעדיו. ניסוייו של פרדריק מתיאס אלכסנדר ושל קהל תלמידיו המורחב, גילו כי אנו נוהגים לדחוס את הראש לתוך עמוד השדרה בצורה שיטתית עד כדי הפיכת הצוואר והראש למעין מקשה אחת דחוסה אשר מכתיבה דינמיקה דומה במורד עמוד השדרה והגוף. דומינו אפקט אם תרצו, בו הקובייה הראשונה נופלת למטה וכולן אחריה.
האלטרנטיבה לעניין – כרגיל, הפוכה. כמו אינספקטור גאדג'ט הזכור לטוב, גם אנחנו יכולים לבקוע מתוך ההתכנסות והכיווץ לתוך צוואר חופשי יותר וראש לוחץ פחות לתוך עמוד השדרה. וכרגיל – זו רק חוליה אחת חשובה בשרשרת ההרגלים שנמצאת בתוכנו וניתנת להיכרות לאחר אי-אלו שיעורים. - ולהכביד את משקל הגוף לכיוון הרצפה:
זהו חוט שני אחד מני רבים, חוט המחבר וקושר את אותה שרשרת הרגלים; בסופו של דבר הכל מסתכם בבחירה אחת פשוטה: למעלה או למטה? כבדות או קלות? הבחירה בידינו אם רק נרצה.
אז לפי שיטת אלכסנדר, אתה יוצר לחץ ומתח מיותרים בכל המקומות האלו בגוף בזמן שאתה עושה דברים כמו להרים את הילד. מיותרים? כן, כי אפשר לעשות את כל הפעולות האלה בצורה הרבה יותר אפקטיבית, חסכונית וקלה. צורה שמתאימה יותר לעיצוב המקורי שלנו, איך שנולדנו, הדרך האופטימלית להשתמש במנגנון גוף האדם.
לחץ ומתח גורמים לנזק – לאורך זמן. פחות לחץ, פחות מתח – פחות נזק. לאורך זמן.
בניגוד לעיקרון ה"אינסטנט" האהוד כל-כך על אנשים רבים, אין לצפות שנזק שנגרם לאחר שנים של לחץ ומתח יעלם בן רגע.
מורה? למה מורה?
יש כמה סיבות די פשוטות בזכותן מצליחים מורים לאלכסנדר להתפרנס:
- אנשים לא מודעים להרגלים של עצמם וצריכים מישהו שיעיר את תשומת ליבם;
- אנשים לא קושרים בין ההרגלים הללו לבין תחושות כאב ומתח;
- אנשים לא יודעים איך "לעשות אחרת" – הם צריכים הכוונה.
כל מורה לאלכסנדר אשר מכבד את עצמו צריך לדעת כיצד להעביר את שלושת הנקודות האלה לאנשים. והוא לומד אותן על בשרו מדי יום ביומו. אחד הדברים שמייחדים את השיטה הזו היא הפרקטיקה. כל מורה הוא גם תלמיד. כלומר, אם אני בא ללמד אותך דברים על הגב שלך, אני צריך להבין וליישם אותם על הגב שלי בראש ובראשונה.
רוצים לדעת לעשות אחרת? דברו איתי.
